מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שלמה חיים הכהן אבינר (נולד ב-1943) הוא רבה של שכונה א’ בהתנחלות בית אל, וראש ישיבת עטרת ירושלים בירושלים. מהרבנים הבולטים וממתווי האידאולגיות של הציונות הדתית. נודע במיוחד בספרים הרבים שיצאו על פי שיעוריו ובתשובות ההלכתיות הרבות שהוא עונה מדי יום בכתב, בהודעות SMS ועוד.
//<![CDATA[
if (window.showTocToggle) { var tocShowText = “הצגה”; var tocHideText = “הסתרה”; showTocToggle(); }
//]]>
[עריכה] ביוגרפיה
שלמה אבינר נולד כשלמה לנגנאואר בשנת 1943 בעיר ליון שבצרפת, תחת שלטון הנאצים. הוריו והוא כתינוק נאלצו, בדומה לשאר היהודים שהתגוררו בצרפת, להתחבא תחת זהות בדויה כדי להינצל משליחתם למחנות ההשמדה. סבו מצד אמו, הרב מאיר לוי פלאם, היה ממקימי ארגון "בני עקיבא" בצרפת לאחר השואה, ומצאצאי המגיד מלוצק, שעל שמו נקרא שלמה אבינר.
הרב אבינר בישיבת עטרת ירושלים
בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער בני עקיבא בצרפת כחניך וכמדריך, ומאוחר יותר גם כאחד מחברי הנהלת התנועה בצרפת. בגיל 16 נכנס לאוניברסיטה למדעים ולמד מתמטיקה, פיזיקה והנדסת חשמל והוסמך כמהנדס אלקטרוניקה. סיים השתלמות במרכז לחקר גרעיני בצרפת, ולאחר מכן גויס לצבא הצרפתי, בו שירת במקצועו – אלקטרוניקה, בחיל האוויר.
בשנת 1966, ביום שבו סיים את שרותו הצבאי, בהיותו בן 23, עזב את צרפת בהשאירו מאחור את כל משפחתו. יחד עם גרעין בני עקיבא עלה לקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. בכך החליט ליישם את האידאל של חיי העבודה והחקלאות בארץ. גם כרב הוא ממשיך לעודד צורת חיים זו, כדרך לביטוי הקשר העמוק אל הארץ. מאוחר יותר עלו בעקבותיו כל בני משפחתו. אחיו, הרב אלישע אבינר, מכהן כר"מ בישיבת ברכת משה במעלה אדומים.
מאוחר יותר התגייס לצה"ל ושירת בחיל רגלים. במלחמת ששת הימים לחם בחזית הדרומית ובמלחמת יום הכיפורים לחם בגבול הצפון. בצה"ל הגיע לדרגת סגן.
הלך ללמוד בישיבת מרכז הרב, שבראשות הרב צבי יהודה קוק. לאחר מספר שנים, כאשר חודש היישוב היהודי בחברון, עבר ללמוד בישיבה שם. בחברון פגש את מי שלימים תהיה אשתו. גם כשלמד בחברון, וגם בשנים מאוחרות יותר שבהן כיהן כרב בצפון הארץ, המשיך להגיע לשיעורים בישיבת מרכז הרב, ושמר על קשר רצוף עם הרב צבי יהודה קוק. בהוראת הרב צבי יהודה הוא ערך חוברות של שיחותיו, שהפכו מאוחר יותר לספרים בשם "שיחות הרב צבי יהודה".
בשנות לימודיו בישיבה, כדי להימנע מקבלת מלגה מהישיבה, עבד בהוראת מתמטיקה בישיבת נתיב מאיר ובישיבת ירושלים לצעירים. בראשית לימודיו כתלמיד ישיבה, הוזמן על ידי "המוסד" לעבוד בשורותיו, אך הוא דחה את ההצעה עקב רצונו להמשיך בלימוד בישיבה. למרות זאת, מאוחר יותר נשלח פעמיים לשליחויות קצרות באיראן שלאחר ימי המהפכה האיראנית.
בשנת 1971, לאחר שקיבל את הסמכתו לרבנות, מאת הרבנים הראשיים שלמה גורן ועובדיה יוסף, על פי המלצה של הרב צבי יהודה קוק, החל לכהן כרב הקיבוץ לביא בגליל התחתון. ולמלא את מקומו של הרב משה לוינגר שמילא תפקיד זה לפניו. הדבר היה לאחר שהרב לוינגר עבר לייסד את היישוב היהודי בחברון ולאחר שמספר קיבוצים דתיים הרחיקו מעליהם את הרבנים, בשל סכסוכים שונים. למרות זאת, הרב אבינר היה אהוד בקיבוץ, דבר שגרם מאוחר יותר לקיבוצים אחרים לשוב ולמנות רב לקיבוץ. בשנים הראשונות בתפקיד עבד במשק חצי יום מתוך הזדהות עם האידאל הקיבוצי.
בשנת 1977, מתוך הכרה "בהכרח להזרים דם חדש", עזב הרב אבינר את הקיבוץ ועבר למושב קשת ברמת הגולן, שם התמנה לרב היישוב. בשנת 1981, עבר לשמש כרב היישוב בית אל (כ-4 שנים לאחר הקמתו), תפקיד שאותו הוא ממלא עד היום. בשנת 1983, במקביל לרבנות בבית-אל, הקים את ישיבת עטרת כהנים (בשנת תשס"ה שונה שמה ל"עטרת ירושלים") בירושלים ועמד בראשה. הישיבה נמצאת ברובע המוסלמי של העיר העתיקה ונוסדה בתוך המבנה החרב של ישיבת "תורת חיים".
בשנת 1980 פרסם חוברת בה קרא ל"בני עקיבא" להפריד בין בנים לבנות בפעילות ולפעול לפי גדרי צניעות מחמירים יותר מכפי שהיה מקובל עד אז, הן בלבוש והן בהתנהגות. מזכ"ל "בני עקיבא", יוחנן בן-יעקב, יצא בחוברת נגד, ובה כתב שהיו רבנים שהתירו ואף חייבו את התערובת[דרוש מקור]. בסופו של דבר קריאה זו הייתה בין הראשונות שגרמו ליצירת הציבור החרדי לאומי. מספר סניפים של בני עקיבא אכן עברו לפעול בהפרדת בנים ובנות, ולאחר מכן הוקמה תנועת הנוער "אריאל", לצידה של בני עקיבא.
בשנת 1981, לקראת פינוי סיני ופינוי ימית, נמנה עם האישים הבולטים בהובלת התנועה לעצירת הנסיגה מסיני שהובילה להקמת מפלגת התחיה. הוא נסע ברחבי הארץ והרצה בפני תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות, ושכנע רבים מהם לעבור ולהיות בסיני בעת הפינוי. הוא עצמו התיישב בעצמונה. עמדתו הייתה שיש להמשיך ולשתול עגבניות עד הרגע האחרון, כי "לא תהיה נסיגה, אלא אם ה’ רוצה אותה".
בשנת 1990 החל לשדר באופן קבוע את דברו ברדיו ערוץ 7. עם התקדמות הסכמי אוסלו ובייחוד בגבור פיגועי ירי נגד ישראלים ביהודה שומרון ועזה ב-1994, קרא לתושבי יהודה שומרון ועזה להתאזר בסבלנות ולהאמין שהמצב ישתנה. בגבור הלחץ הציבורי נגד הממשלה ומפלגות השמאל, הוציא פסק כתוב, בו הוא קובע שראש הממשלה אינו ערב רב ועל כן אין לפגוע בו. כפי שעולה מחקירת המשטרה נגדו, וממשפטה של מרגלית הר-שפי, לפני הרצח, היא ביקשה מהרב פסק דין לגבי ראש הממשלה יצחק רבין, ונענתה שאסור לפגוע, לא בראש הממשלה ולא באף אחד אחר מנציגי השמאל.
בעת ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005, היה הרב אבינר הדמות המובילה בעד ממלכתיות, בקראו לאזרחים שלא לפעול באלימות נגד החיילים, ולחיילים שלא לסרב פקודה, אך להשתמט מן המשימה בדרכים אחרות. הרב עצמו עבר לגור בנווה דקלים. תלמידיו טוענים כי הוא היה מהגורמים הממתנים בעת המחאה בכפר מימון, ומנע אלימות לפני פינוי היישוב נווה דקלים ובעת הפינוי, הן מצד חיילים והן מצד תושבים ומפגינים.
הרב אבינר משמש כרב היישוב בית אל, וכראש ישיבת עטרת ירושלים. הוא עוסק גם בהוראה, העברת שיעורים שבועיים בנושאים שונים ביהדות בישיבות, מכינות, אולפנות, תנועות נוער, יישובים ועוד.
במסגרת הישיבה יזם הוצאת חוברת חודשית, בה מאמרים בתחומי מחשבה והלכה, בשם "עיטורי כהנים", בה הוא מפרסם באופן קבוע תשובות קצרות שלו ושיחות של הרצי"ה שנערכו על ידו. נוהג לכתוב מדי שבוע גם בעלוני פרשת השבוע כמו "מעייני הישועה" והעלון השבועי של מכון מאיר – "באהבה ובאמונה". בנוסף תשובותיו מפורסמות גם באתר "ספריית חוה", והוא עונה למאזינים בשתי תוכניות רדיו שבועיות ברדיו קול חי וברשת "מורשת" של קול ישראל (תוכנית זו שודרה בעבר בערוץ שבע). בסוף שנת תש"ע החל מדור יהדות באתר nrg לפרסם טור שבועי שלו.
הוא מייעץ ליחידים ולבני זוג הפונים אליו בעל פה או בכתב, בכל נושא, משאלות הלכתיות ועד לשאלות בנושאים ציבוריים ומדיניים. רבים הם הפונים אליו ונועצים בו, ונראה כי הרב אבינר הוא המקבל את מספר הפניות הגבוה ביותר מבין הרבנים המשיבים לציבור. על פי כתבה שפורסמה באתר nrg, מספר השאלות באמצעות ה-SMS בלבד שמקבל הרב אבינר דרך קבע עומד על כ-300 ליום, ובימי מלחמת לבנון השנייה אף הגיע ל-600. לאחרונה החל אף לענות בוידאו לשאלות באינטרנט באתר שו"ת הווידאו של מעלה.
הוא מרבה לעסוק בעניינים חברתיים, ובפינותיו ב
