מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבת הרב שלמה זלמן אוירבך "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה"
הרב שלמה זלמן אוירבך (נכתב גם אויערבאך, מכונה הגרש"ז אוירבך, כ"ג בתמוז ה’תר"ע – כ’ באדר א’ ה’תשנ"ה; 30 ביולי 1910 – 19 בפברואר 1995) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה במאה העשרים.
//<![CDATA[
if (window.showTocToggle) { var tocShowText = “הצגה”; var tocHideText = “הסתרה”; showTocToggle(); }
//]]>
[עריכה] קורות חייו
נולד בשכונת שערי חסד בירושלים בכ"ג תמוז ה’תר"ע. אביו היה הרב חיים יהודה לייב אוירבך ראש ישיבת המקובלים שער השמים ומהדמויות הססגוניות של היישוב הישן בירושלים. משפחת אביו היא משפחה חסידית צאצאי בעל תולדות יעקב יוסף (אבי המשפחה היה הרב אברהם דב אוירבך, חתנו של בעל ה’תולדות יעקב יוסף’, שהיה מחותנו של הבעל שם טוב). משפחת אמו, צביה, היא בת למשפחת פרוש הירושלמית, והוא נקרא על שם אבי אמו, הרב שלמה זלמן פרוש.
הרב אוירבך למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, שהסכים על ספרו מאורי אש ואף הביא מתורתו בספר אבן האזל. לספרו זה שהוציא בגיל 24 זכה להסכמתו הנלהבת של הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנא. בט"ו אדר ה’תר"צ נישא לחיה רבקה לבית רוחמקין, ולאחר נישואיו למד בכולל של הרב צבי פסח פרנק, "מדרש בני ציון", שהתמקד בסדר זרעים ובהלכות התלויות בארץ. את חידושיו פרסם בביטאון המוסד כרם ציון ובספרים מעדני ארץ על שביעית ותרומות.
עבר "שימוש חכמים" אצל "הגאון מטשיבין" רבי דב בריש ווידנפלד, רבי שמשון אהרון פולנסקי ורבי זליג ראובן בנגיס. נודע כפוסק חדשני ומקיף, הבקי בחידושי הטכנולוגיה. בשנת ה’תש"ט התמנה כראש ישיבת קול תורה, תפקיד בו שימש במשך למעלה מ-40 שנה, עד לפטירתו. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם בעדינותו הרבה וברגישותו הגדולה כלפי הזולת, ובמאור פניו כלפי כל אחד שפגש בו. למרות שהוצעו לו תפקידי רבנות רבים ובכללם רבנות העיר ירושלים, הרב אוירבך לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית מעבר לראשות הישיבה, עם הקמת בית הדין הגדול לערעורים נתבקש על ידי הרב יצחק אייזיק הרצוג לבוא ולשמש כדיין וכחבר בית הדין, ובעצה אחת עם החזון איש סירב גם להצעה זו, בכל זאת הפך במהרה לסמכות תורנית שרבים פונים אליה.
למרות שנמנה עם הציבור החרדי, היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית. בין השאר החשיב את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אליו התוודע דרך אביו שהיה ממקורביו. הערכה זו התבטאה גם כשכינה אותו "מרא דאתרא דארץ ישראל". הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, שנערכה בירושלים בפורים משולש, ואף נתן הסכמה לספרו הראשון "מאורי אש". זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד.
נפטר בירושלים בכ’ באדר ה’תשנ"ה, ובהלווייתו השתתפו מאות אלפי אנשים מכל חלקי הציבור בישראל.
[עריכה] דרכו ההלכתית
כמעט כל יצירתו של הרב אוירבך מתמקדת בתחום ההלכה בעיקר וגם בפרשנות לתלמוד. הוא לא השאיר בכתובים מהדרשות, שיחות מוסר או הגות שלעתים רחוקות היה נושא מהם בישיבתו. למרות שאביו היה מקובל, אין שום נוכחות של רעיונות הקבלה בפסקיו, ולא ידוע שהוא עסק בה כלל. עיקר יצירתו ההלכתית אינה בספרים שכתב אלא במאמרים רבים שפרסם, ובתשובות הלכתיות שנתן בכתב ובעל פה, חלקן כונסו אחר כך בספרים. נושאי התשובות והמאמרים שונים ומגוונים, וכוללים עיונים תלמודיים ומעשיים, פסקים בשאלות של האדם הפרטי, מצוות התלויות בארץ ועוד. עם זאת, עיקר עיסוקו בהלכות הנוגעות להתנהגות היומיומית של הפרט, ורוב תשובותיו מתייחסות לחלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה" שבשולחן ערוך. כחלק מנטייה זו, היווה את הסמכות ההלכתית מאחורי הספר "שמירת שבת כהלכתה" של הרב יהושע ישעיה נויבירט.
עיסוק נרחב הקדיש לשאלות בנושאים טכנולוגיים ורפואיים, והוא נחשב לבר הסמכא ההלכתי בנושאי רפואה והלכה. הרב יזם, לדוגמה, ניסויים מדעיים כדי לקבוע עקרונות בהלכה כגון קביעת רגע המוות וקביעת מידת החום המינימלית לעניין איסור בישול. חיבורו הראשון, "מאורי אש", הוקדש לסוגיה טכנולוגית – חשמל בשבת. נושאים נוספים בתחום זה בהם עסק הם הפריה מלאכותית, מתקני גרמא בשבת ועוד.
מקורותיו העיקריים לפסיקה הם התלמוד, מפרשיו והפוסקים הראשונים והאחרונים, אך בולטים בתשובותיו השיקולים הערכיים והאנושיים. הסברא הישרה מהווה אצלו מקור מרכזי להכרעה, והמונח ‘נראה’ חוזר אצלו הרבה. הוא מדגיש את הצורך להבחין בין שורת הדין ובין גזרות, ופעמים רבות נוטה להקל בדין מפני שכיום אין לגזור גזרות חדשות. בכמה מקרים הוא מסיק מסקנות חדשניות ביותר, אך במקרים מסוימים הוא מדגיש שאין כוונתו לפסוק למעשה אלא אם כן יסכימו איתו גדולי הפוסקים.
ספרים שפורסמו בחייו:
ספרים שיצאו לאחר מותו:
- מנחת שלמה – חלקים ב-ג (תשנ"ט 1999) – אוסף של תשובות שהוצאו לאור על ידי נכדו הרב אהרן דוד גולדברג בניגוד לעמדת בניו (המהדורה נגנזה). בשנת תש"ס יצא מנחת שלמה – תנינא, אוסף מתוקן שהוציאו בניו. בשנת תשס"ה יצא בהוצאה מחודשת מנחת שלמה קמא – כרך ראשון, כרך שני.
- מנחת שלמה – על הש"ס מכון "אוצרות שלמה" ירושלים
- מנחת אבות – אסופה של חידושי אגדה מכתבי ידו ועובדות ומעשיות מהנהגותיו על פרקי אבות. נערך על ידי הרב אליהו נאה, בהוצאת מכון"פומבדיתא"
- שלחן שלמה (ח’ כרכים) – עריכת כתביו ופסקיו לפי נושאים, על ידי הרב שמחה בונים ליזרזון
- הליכות שלמה (ג’ כרכים) – נערך על ידי נכדיו הרב יצחק טרגר והרב אהרן אוירבך, מתוך ספריו שבדפוס, ספרי תלמידיו וכתבי יד שהשאיר
- הרב נחום סטפנסקי, ועלהו לא יבול (שני חלקים) – אוסף תשובות קצרות שניתנו בעל פה ממקורות שונים. ירושלים, ה’תשנ"ט
- קובץ מאמרים בענייני חשמל – מלוקטים מספרו "מנחת שלמה"
- כתבי מעדני ארץ – הערות על מסכת שביעית בצירוף חלקים של הספר "מעדני ארץ"
אמיר משיח, הרב נריה גוטל ואחרים טענו שחלק מהספרים שיצאו לאחר פטירתו נערכו באופן מגמתי ואינם כוללים למשל פסקים התומכים בהיתר המכירה וכן שהעורכים הרשו לעצמם למחוק מילים שהרב כתב. מנגד, נטען שהעריכה הייתה בהתאם לדרכו של הרב עצמו אשר שינה אחרי שנים סגנונות לשון אשר עבר זמנם.
[עריכה] ספרים על פי פסקיו ובפיקוחו
- שמירת שבת כהלכתה (ב’ כרכים) – מאת הרב יהושע ישעיה נויבירט.
- יום טוב שני כהלכתו ומעדני שלמה – מאת הרב ירחמיאל פריד.
- גם בספר שלמי מועד של הרב טוביה פריינד מובאים פסקיו של הגרש"ז.
בניו:
חתניו:
[<a
