"בכי היהודים ליד הכותל, ונשיקותיהם, אינם נובעים מאהבתם לכותל עצמו כי אם משאיפתם הנכספת להשתלט על אל חרם אל שריף" (אל ירמוכ 1925).
המופתי חג’ אמין אל חוסייני טיפח את הטענה הזאת ך\לקראת פרעות תרפ"ט – "אינתיפדת אל אקצה" גירסת 1929 – ומיד לאחריהן הוא הסביר שהפורעים לא תקפו אלא התגוננו מפני מזימת היהודים לטפס מן הכותל אל ההר ולהקים מחדש את המקדש במקום כיפת הסלע.
דוקטור חיים ארלוזורוב התייצב להפריך את דבריו : ‘זו עלילה והסתה פרועה! אין לנו כל עניין בהר הבית המקודש למוסלמים, וכל הנושא הזה הוא מחוץ לתחומה של התנועה הציונית’. כך הוא הסביר בהודעה הרשמית אשר תורגמה לערבית והופצה ברחבי המזרח התיכון.
"שומרי מסגד אל אקצה" - ארגון תעמולה של המופתי – הגיבו בחוברת משלהם וטענו: ‘שקרנים הם היהודים! הם מתכננים לבנות בהר את היכלם המפואר, וממקורותיהם שלהם נציג ראיות לדבר!’.
הספר סוקר ומנתח את השיח הזה משני צדדיו:
משא דבר הדוקטור וחבריו הציונים המתכחשים להר הבית. מפנים גב לכל מורשת עבר ותפילות לעתיד,
ומשא דבר המופתי - דובר האיסלאם אשר כפה כיפה על מקום קודשינו – המערים הוכחות, בציטוטים ותמונות, שהנה מתכוננים היהודים לביצוע הפשע הנורא מכל…
ובכן, מי שקרן גדול יותר? – בכאב לב עולה המסקנה שהציונים שקרנים גדולים יותר מן המוסלמים, שגם הם שקרנים – אך את אמיתינו שלנו הם קולטים טוב יותר מאיתנו.
