את המסה איש האמונה הבודד כתב הרב יוסף דב הלוי סולוביצ’יק באמצע המאה שעברה, ומאז ראתה אור בקיץ תשכ"ה (1965) כבשה לה לבבות רבים ונהפכה לחיבור מרכזי בהגות היהודית בת זמננו, חיבור שהוכר כיצירת מופת גם על ידי הוגים לא-יהודים.
במסה זו מתמודד הרב סולוביצ’יק עם המתח השורר בין האדם ההישגי והטכנולוגי לאדם העורג לא-לוהים. הוא עושה זאת דרך לימוד מעמיק של סיפור בריאת האדם, המציג שני טיפוסים: “איש ההוד”, זה הרוצה לכבוש את כוחות הטבע, לנצלם לצרכיו ולשלוט בהם, ו"איש האמונה", הנקרא לוויתור ולהקרבה כדי לממש את בריתו עם האל. לדעת הרב סולוביצ’יק שני אנשים אלה, שאותם הוא מכנה אדם-א ואדם-ב, טבועים בכל אדם באשר הוא נברא ומעצבים את תודעתו.
המסה איש האמונה הבודד היטיבה לתאר, תוך כדי פרשנות יצירתית של המקרא, את שני הממדים הקיימים בעולמו של האדם – המעורבות בחיי העולם הזה בצד השאיפה לנשגב – את היחס ביניהם, את המצוקה הקיומית ואת האתגר הטמון בכך, ולפיכך נהפכה לקלאסיקה בעולם המחשבה היהודית.
